החלטה בתיק ע"ח 9954-02-12

1.         עניינה של החלטה זו בערר על תנאי שחרור של משאית העורר, שנתפסה ב-23.1.12 בשל חשד לביצוע עבירה של שפיכת פסולת עפר ואבנים ברשות הרבים.

2.         בית המשפט לעניינים מקומיים קיבל את בקשת העורר לשחרור המשאית, אך הציב תנאים שהעיקרי ביניהם הוא הפקדת סך 100,000 ש"ח או ערבות בנקאית בסכום זה.

3.         בפתיח להודעת הערר מלין העורר על כך שהתנאי הכספי הנ"ל הוא חמור ביותר, וכי אין ביכולתו לעמוד בו. כפועל יוצא מכך טוען העורר, כי משמעות ההחלטה היא בעצם מניעת שחרורה של המשאית. בנימוקי הערר טוען העורר כי לנוכח התשתית הראייתית היה מקום לשחרר את המשאית ללא כל תנאים וכן מפרט הטענות לעניין חומרת התנאי הכספי.

4.         לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי יש לקבל הערר באופן שייקבע להלן.

5.         נראה, כי עיקר טענות העורר מכוונות לתנאי השחרור ההולמים, וכי אף הוא עצמו מודע לכך שאין ממש בטענותיו בדבר התשתית הראייתית. לא בכדי קיים הפער האמור בין הפתיח לערר לבין נימוקיו. מכל מקום, לא מצאתי לנכון להתערב בנקודת המוצא של בית המשפט קמא לעניין התשתית, במיוחד משטענותיו של העורר בקשר לכך זכו למענה בטיעונים מטעם המשיבה.

6.         לעומת האמור לעיל, אני סבור שיש מקום לקבל את הערר במובן זה שיש להקל במידה מסוימת את תנאי השחרור הכספי, באופן שיאפשר שחרור בפועל לצד שמירה על האינטרסים החיוניים. לצד הקלה זו יש לשנות את התנאים הנלווים באופן שיצוין לקמן.

7.         גם אם התפיסה מיועדת, בין היתר, למניעת עבירות, הרי שמשהוחלט כי יש מקום לשחרור המשאית, אני סבור שהתנאי הכספי שנקבע הוא חמור יתר על המידה, ועלול לסכל את עצם השחרור.

8.         לנוכח כל שנאמר, ובהתחשב גם בכך שלגבי המשאית שבה מדובר נטען, ולא נסתר, כי מדובר במשאית וולוו מודל 1994, אשר שווייה כ-60,000 ש"ח, אני סבור כי יש להעמיד את סכום ההפקדה כתנאי לשחרורה על 30,000 ש"ח. בהמשך לכך נקבע, כי אם יעמוד העורר בתנאי זה, הרי שבמקום העיקול שעליו הורה בית המשפט קמא יירשם על המשאית משכון לזכות המשיבה, וכמו כן תשועבד פוליסת הביטוח המקיף שלה לטובת המשיבה (כמקצת הצעות העורר בסעיף 15 להודעת הערר).

ניתנה בהעדר הצדדים היום, ט"ו בשבט תשע"ב, 8 בפברואר 2012.

המזכירות תשלח ההחלטה אל באי כוח הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: